חיפוש

המטה ללוחמה בפרפקציוניזם או האומץ להיות בלתי מושלם

עודכן ב: 29 דצמ 2019

למה הפרפקציוניזם בהורות עלול להקשות על הילדים שלנו


השנה 2009, השניה השתחררתי מצה"ל, מדברת בטלפון עם החברה הכי טובה שלי. היא גם שירתה איתי באותה יחידה בצבא וגם השתחררה כמוני לפני חודש. רק שהיא כבר התחילה לעבוד במשרת חלומות. חברה גדולה, רצינית כזאת עם משכורת גבוהה ולו"ז יומי של מישהי רצינית. אני מספרת לה ששבוע הבא יש לי ראיון עבודה ראשון למקום רציני ומתייעצת איתה לגבי מה נכון להגיד. "הכי חשוב", היא אומרת, "שתדעי שהם תמיד שואלים על תכונה רעה שיש לך וזה נורא טריקי, כי מצד אחד את רוצה להצטייר בעיניהם כליל השלמות, חסרת כל פגם ומצד שני להישמע אמינה, הרי לכל אחד יש תכונות טובות יותר ופחות טובות..אל תדאגי", מרגיעה אותי החברה שלי. "התשובה המושלמת היא- תגידי להם שאת פרפקציוניסיטית... תסבירי שזה לא קל, זה אומר שאת מרגישה שאת חייבת להיות מושלמת בכל דבר בו את נוגעת ושואפת תמיד למצוינות וזה גובה לך מחיר בתחושות כישלון אם הדבר ולו הקטן ביותר יוצא לא בדיוק כמו שהתכוונת. ככה את מציגה את עצמך נכס לחברה וגם חולקת איתם את הקושי הזה של להיות מושלמת"- כמעט והזלתי דמעה, נשמע שבאמת קשה להיות פרפקציוניסטית.

הודיתי לה מהלב שלי, הלכתי לריאיון, סיפרתי שאני פרפקציונסטית, ולא התקבלתי.

למה הפרפקציוניזם הזה בכלל קשור להורות, ללידה, לאושר שלנו ושל הילדים שלנו?

התפקיד שלנו כהורים הוא להכיר לילד שלנו את העולם, כך שבבוא היום הוא יוכל כעצמאי להתנהל בעולם הזה עם תחושה של ביטחון וערך ולכן, כדאי שהתמונה שנצייר לו תהיה כמה שיותר קרובה למציאות. הבעיה היא, שאנחנו, בניגוד למציאות, מדמיינים ומאחלים ורוצים שתמיד הכל יהיה מושלם- שהלידה תעבור חלק, ללא כאב במהירות שהילד שלנו יהיה הכי חכם, הכי יפה הכי מוצלח שיתפתח בקצב מסוים שיהיה חברותי ותמיד שמח שאנחנו נתפקד באופן מופלא כהורים ואנשי קריירה שמצליחים לשלב את כל העולמות וגם להיות מאושרים רגועים ונעימים אף פעם לא צועקים, תמיד שם בקשב מלא לילדים שלנו וגם לבוס

אנחנו רוצים שהכל יהיה מושלם ובחיים, אין דבר כזה מושלם. החיים מורכבים מעליות וירידות, מהצלחות וכישלונות, משמחה ומכאב. עולם מושלם הוא עולם לא מציאותי.

אם לימדתי את הילד שלי שבעולם הזה הוא צריך לתפקד באופן מושלם, והוא פוגש בחיים האמתיים שלפעמים הוא לא מושלם, הוא חש פגיעה אדירה בתחושת הערך שלו.

כשתחושת הערך שלי או של הילד שלי תלויה ביכולת להצליח לתפקד באופן מושלם, תחושת הערך הזו הופכת לשברירית. והיא עלולה להתנפץ לחתיכות מציון נמוך, מהערה מעליבה, מתחושת עצב, מתמונה לא מחמיאה, מאכזבה של אבא או אמא.


אז מה כן?

תפקידנו ההורי הוא לחשוף בפני ילדינו שהחיים מורכבים ממגוון של תחושות, שמחה ועצב, כישלונות חרוצים והצלחות מדהימות. כמו שחשוב שנדרבן אותם לפעול להצליח, להתקדם ולהתפתח כך חשוב גם שידעו שכישלון הוא חלק מהדרך להצלחה ולא סוף העולם.

תומס אדיסון, ממציא הנורה, אמר: " לא נכשלתי, רק מצאתי עשרת אלפים דרכים שלא עובדות " השיקוף הזה של המציאות כדבר מורכב שכולל בתוכו גם כישלונות ופגמים, מתחיל בראש ובראשונה במודלינג שאנו עושים להם, בהתנהגות שלנו. הרשו לעצמכם גם לטעות לפעמים, תכירו בעובדה שלהיות לא מושלם זה זה פשוט מציאותי ואנושי. היו סלחניים כלפי עצמכם גם כשאתם מרגישים שלא יצא בדיוק כמו שרציתם וכך כשהילד שלכם יפגוש את עצמו בסיטואציה דומה ייזכר באיך שאתם התמודדתם ויתמלא בכוח.

תהיו אמיצים! תעזו להיות לא מושלמים!

13 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול